גזר דין בתיק ת"פ 28674-05-11

הסדר הטיעון וכתב האישום המתוקן:

1.         בדיון מתאריך 14.12.11 הודה הנאשם והורשע, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירה של גניבה ממעביד בניגוד לסעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

2.         על פי כתב האישום המתוקן הנאשם עובד זה 14 שנים כפקיד בנק הדואר בסניף רהט. במסגרת תפקידו אמון הנאשם על ביצוע פעולות שונות בכספים עבור לקוחות בנק הדואר, לרבות תשלום שוברים מסוגים שונים. מכתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 19.10.10 הגיעו הזוג אימן ונציחה אבו מדיעם (להלן: "המתלוננים") אל סניף הדואר בו עבד הנאשם, וביקשו לשלם, בדלפק בו ישב, 15 שוברי תשלום עבור מינהל מקרקעי ישראל בסכום כולל של 240,000 ש"ח. נציחה העבירה לאימן את הסכום האמור וזה מסרו לנאשם כתשלום עבור השוברים. הנאשם החתים את השוברים בחותמת הדואר ומסר את השוברים החתומים לידי אימן. בשלב זה, על פי כתב האישום המתוקן, ביצע הנאשם במערכת הממוחשבת ביטול של תשלום אחד השוברים בסכום של 72,897.96 ש"ח ונטל את הכסף לעצמו.

3.         כחודשיים אחר כך ולאחר שאימן גילה על גניבת הכסף על ידי הנאשם, השיב לו הנאשם סכום של 80,000 ש"ח וביקש ממנו לבל יגלה לאיש אודות מעשיו.

4.         בהתאם להסדר הוריתי לשירות המבחן להכין תסקיר לעונש בעניינו של הנאשם. על פי בקשת ב"כ הנאשם הוריתי לשירות המבחן לבחון, בין היתר, גם את שאלת ביטול ההרשעה.

תסקיר שירות המבחן:

5.         על פי התסקיר הנאשם נשוי, אב ל - 3 ילדים בגילאים 4-9, מתגורר ברהט. מהתסקיר עולה כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות, מיום 04.10.98 עובד ב"דואר ישראל", אך נכון לעכשיו בשל ההליך המשפטי דנן הוא מושעה מתפקידו. על פי דברי הנאשם, פעמיים ניסה להשתלב בלימודים אקדמיים אך נאלץ להפסיק את לימודיו בשל מצבו הכלכלי.

6.         שירות המבחן התרשם כי הנאשם עבר חוויות קשות, בילדותו, על רקע התנאים הסוציו אקונומיים המורכבים בהם גדל, והעלה את האפשרות כי הדבר השפיע על אופן התמודדותו עם קשייו בחיים הבוגרים, בייחוד עם קשייו הכלכליים.

7.         הנאשם הציג בפני קצינת המבחן מספר המלצות אודות פעילותו הציבורית במגדר הבדואי, תרומתו לקהילה וכישוריו. כמו כן הציג אישורים על השתלמויות וקורסים שסיים בהצלחה במסגרת עבודתו ב"דואר ישראל". כמו כן הציג מכתבי הוקרה, שקיבל במסגרת תפקידו, ביניהם פרס המנכ"ל שהוענק לו בשנת 2006. הנאשם שיתף את שירות המבחן בסיפוק הרב שחש בעבודתו, כשההתרשמות היא כי העבודה בדואר אינה מהווה עבורו רק מקור פרנסה אלא גם מעמד ומשמעת.

8.         שירות המבחן ציין כי הנאשם נעדר כל עבר פלילי, והוסיף את הערכתו כי המדובר באדם שאפתן ובעל יכולות גבוהות במישור הלימודי והתעסוקתי, בעל ערכים נורמטיביים ותפקוד תקין בדרך כלל, כשהעבירה בה הורשע אינה מאפיינת את דפוסי התנהגותו וחשיבתו.

9.         ביחס לעבירה בה הורשע, על פי התסקיר, הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו וביטא חרטה כנה. הנאשם הסביר כי עשה את שעשה מתוך לחץ נפשי, על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלע, והחשש הממשי שנוצר אצלו, עקב כך, לביטול עסקה לרכישת בית. הנאשם טען בפני שירות המבחן כי בתחילת מעשיו היה סבור כי במהרה יחזיר את הכסף שגנב. הנאשם הכיר בבעייתיות מעשיו ובחומרתם והודה כי נכשל בבחירת האמצעים להתמודדות עם הקשיים שצצו בעסקת רכישת הבית.

10.       שירות המבחן העריך כי לאחר מעשה העבירה הנאשם ערך בדיקה מעמיקה עם עצמו לגבי חומרת מעשיו. הנאשם גם שיתף בהתמודדות שהוא עובר במסגרות חייו השונות עם השלכות מעשיו והבושה שאופפת אותו כתוצאה מהם.

11.       שירות המבחן חיווה דעתו כי מצוקות העבר של הנאשם וחלום רכישת הבית הם שהביאוהו להתפתות ולבצע את מעשה הגניבה. עם זאת, אליבא דשירות המבחן כבר בעצם ההליך המשפטי, על השלכותיו, יש כדי להעביר לנאשם מסר מרתיע. כמו כן חיווה דעתו בדבר יכולתו של הנאשם כיום להציב גבולות להתנהגותו ולהתנהג באופן תקין, ובדבר התאמתו להשתלבות בהליך טיפולי ארוך טווח.

12.       לאור כל האמור וחרף חומרת המעשים, נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם והחשש כי הרשעה תגביל אותו מבחינה תעסוקתית בכלל וב"דואר ישראל" בפרט, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם בדין, להשית עליו צו מבחן למשך שנה, שבמהלכה תיבחנה האופציות הטיפוליות עבורו, יחד עם 400 שעות של"צ.

טיעוני הצדדים לעונש:

13.       הצדדים טענו לעונש ביום 29.04.12.

14.       ב"כ המאשימה הדגישה בעיקר את חומרת העבירה ונסיבותיה במקרה דנן. לדבריה, מדובר בעבירה בעלת חומרה מיוחדת, שלא בכדי קבע המחוקק בצידה עונש מאסר של שבע שנים. מעבר לנזק הכלכלי עמדה ב"כ המאשימה על הפרת יחסי האמון בין העובד למעביד, ובענייננו גם על הפרת יחסי האמון בין רשות ציבורית כרשות הדואר לבין הציבור אותו היא אמורה לשרת. לדבריה ישנו נזק רב בכך שהאזרח התמים מגיע לרשות הדואר לשלם את תשלומיו והכסף לא מגיע אל יעדו.

15.       ב"כ המאשימה ציינה גם את סכום הגניבה הגדול. כמו כן טענה כי אומנם הנאשם החזיר את מלוא הסכום אך אין בכך אלא כדי להשפיע על אורך המאסר שיושת עליו ותו לא.

16.       ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי גם בעברו הפלילי הנקי של הנאשם אין לראות שיקול כבד משקל לקולא הואיל ואין זה נתון יוצא דופן בקרב נאשמים בעבירות צווארון לבן.